לנשום (Breathe, 2017)

"לנשום" הוא סרט שמצליח להיות אופטימי וקליל למרות הסיפור הקשה שהוא מספר, אבל בסופו של דבר הוא סרט דרמה שכושל בדרמה שלו. מדובר בעיבוד קולנועי של סיפור החיים של רובין קאוונדיש (אנדרו גארפילד), בחור מרענן ומלא חיים שבגיל 28 הופך למשותק בכל חלקי גופו בגלל מחלת הפוליו ודיאנה (קלייר פוי), אישתו.

מדובר בהופעת בכורה של אנדי סרקיס (סיזר בסדרת הסרטים "כוכב הקופים" וגולום בסדרת סרטי "שר הטבעות") בכיסא הבמאי. בחלק הראשון של הסרט, הרגשתי שהוא רץ יותר מדי מהר, קופץ בין אירועים בחייהם של רובין ודיאנה ואפילו משאיר בחוץ חלקים חשובים (כמו החתונה שלהם). אבל לאחר הרבע הראשון של הסרט, סרקיס הצליח למצוא את הקצב הנכון ועל פניו גם את האירועים הנכונים להציג.

אנדרו גרפילד מצוין בסרט. הוא מקבל כאן תפקיד מאוד קשה והוא מצליח להעביר את האופטימיות של רובין בצורה ברורה ונקיה. קלייר פוי, גם מאוד טובה, היא גיבורת הסרט והיא מעבירה את הכוח והרצון העצומים של האישה הזאת. הבעיה שלי היא יותר עם הדמויות וההצגה שלהם. הדמויות מוצגים יותר מדי כגיבורים כמעט בלי פגמים ואפילו בלי תסכולים, מה שהופך את הסרט לעיתים ליותר מדי מלאכותי ושטוח וגורם לקושי בהתחברות לדמויות. תראו לדוגמה את "חזק יותר", סרט שיצא גם השנה. שם הדמויות לא מוצגים כגיבורים מושלמים ואופטימיים כל הזמן, אלה כבני אדם, עם פגמים, עם תסכולים ועם כאב גדול. שם ההתחברות עם הדמויות הרבה יותר קלה, כי הדמויות יותר קרובים אלינו, יותר מציאותיים.

הסרט עשוי נהדר, הכל ניראה מאוד אותנטי ונכון לתקופה, מהתלבושות עד נראות המכונות הנשמה. כמו כן הפסקול מאוד מתאים לסרט. מוזיקה שאולי לא תזכרו הרבה זמן אבל לגמרי מעבירה את ההרגשה של קלילות ואופטימיות שיש ב"לנשום". מבחינת תסריט, כמו שציינתי קודם, יש חלקים בהם הסרט רץ קדימה מהר מדי ולא נותן לצופים מקום להתחבר עם הדמויות, אבל לרוב הוא סביר ומרגיש נכון לטון של הסרט.

למרות ש"לנשום" לא מחפש באמת להיות סרט כבד ומדכא, הוא הולך יותר מדי רחוק עם הקונספט של אופטימיות אל מול טרגדיה. זה נותן לסרט טעם נחמד אבל לא יותר מזה לצערי. צפייה מהירה ומהנה שלא תזכרו הרבה זמן.

תודה רבה לכם והכל בסרט!

לינק לביקורת יותר ארוכה שכתבתי לעמוד EDB: לנשום

ציון: 6/10

#ביקורת #לנשום #אנדרוגארפילד