טירת הזכוכית (The Glass Castle, 2017)
- alancohen1402
- 22 באוג׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות
"טירת הזכוכית" הוא עיבוד מרגש, עם משחק מרתק, של הרב-מכר של ג'נט וולס באותו שם, בו היא מספרת את סיפור החיים המאוד מיוחדים שלה בדגש על משפחתה היוצאת דופן. סרט עם רגעים מאוד חשוכים ונקודות אור זוהרות ביותר שלוקחות אותך לרכבת הרים של רגשות מבלי להצביע על מה נכון ומה לא נכון, מי הטוב ומי הרע, ועל זה אני מעריך אותו מאוד.
במאי הסרט הוא דסטין דניאל קרטון, שביים גם את הסרט "טווח קצר 12" מ2013. קרטון עושה עבודה מצוינת בלהזיז את הצופה מהעבר של ג'נט (ברי לארסון) להווה. הוא מצליח להראות לנו את הקורלציה של ההתנהגויות של הדמויות וכך מפתח אותן. כמובן שהוא בעיקר מפתח את ג'נט ואת אביה, רקס (וודי הרלסון), אבל עדיין, המעבר הזה בין הזמנים נותן קצב ועניין לסרט שהיה יכול להיות מאוד משעמם.
מבחינת משחק, לדעתי מדובר בסרט החזק ביותר של השנה עד עכשיו. ברי לרסון, זזה בין כתבת מצליחה שמתנהגת לפי הנורמה מא' עד ת' לבין בחורה חופשית לגמרי, בלי בושה ובלי גבולות בצורה חלקה ביותר. נעמי ווטס מביאה לחיים דמות מאוד לא סטנדרטית, שקשה לשפוט, אבל קל מאוד לאהוב. ווודי הרלסון, עם משחק ראוי למעומדות לאוסקר ללא ספק, מביא לנו דמות טובה ורעה בצורה קיצונית, שגורם לנו לעבור מאהבה לשינאה וחזרה כל הזמן. לדעתי המשחק ב"טירת הזכוכית" מחזיק את הסרט ולא הייתי יכול לחשוב על שחקנים אחרים עושים את זה, קאסט, מבריק.
לא כמו במשחק בסרט, התסריט הוא קצת חלש. הוא לא מוריד הרבה מהסרט, אבל הוא פשטני מדי, בטח פשטני ביחס לשאיפות הסרט. בכלל מבחינה טכנית, אין תחום בו הסרט מצטיין. מהפס-קול לצילום דרך ההפקה, הכל שם, הכל עובד, אבל אין שום דבר מיוחד וזכיר. יכול להיות שזה דווקא תורם במקרה הזה, כי כל הריכוז שלנו כצופים, בדמויות, שהם לב "טירת הזכוכית".
דבר נוסף שמוריד מחוויית הצפייה של הסרט הוא אורכו. למרות שזמן ריצת הסרט הוא 127 דק' (לא ארוך במיוחד), החלק השלישי והמסכם מרגיש מאוד מרוח. אילו היה יותר מרוכז וקונקרטי, זה היה יכול להיות מושלם. אם זאת, אני עדיין יצאתי מהאולם במחשבות רבות ועם צורך לדבר עם משהו על מה שכרגע חוויתי ובסופו של דבר, אי-אפשר לבקש הרבה יותר מזה.
תודה רבה לכם והכל בסרט!
ציון: 8/10
Comments