דנקרק (Dunkirk, 2017)
- alancohen1402
- 23 ביולי 2017
- זמן קריאה 2 דקות
במאי 1940 גרמניה הנאצית משתלטת על צרפת ובדרך לוכדת את כוחות הברית בחוף דנקרק. בשטח פתוח ובלי הרבה אופציות, קרוב ל400,000 חיילים מנשים לשרוד עד הספינה הבא שתיקח אותם הביתה בשלום.
דנקרק הוא סרט מלחמה שעוד לא ראיתם. הצורה בה הוא מוצג, הצורה בה הוא עשוי, הפס-קול המטריף והדמויות הלא סטנדרטיות שיש בו מביאים לנו יצירה יוצאת דופן.
כריסטופר נולן (במאי הסרט) הוא ללא ספק אחד הבמאים היצירתיים והטובים בימינו. הוא מביא לנו הפעם סרט מלחמה שונה, מרענן ומעניין על אירוע טרגי והרואי באותה מידה. קודם כל, האופן בו הסרט מתרחש, כבר גורם להרבה עניין. דנקרק מחולק לסיטואציות שונות וזמנים שונים, כלומר, אתה רואה סיטואציה שמתרחשת בשבוע ימים, סיטואציה שמתרחשת ביום אחד וסיטואציה שמתרחשת בשעה אחת בלבד. זה נשמע מסובך, אבל הסרט זורם בצורה כזאת שאני כצופה מבין כל מה שקורה, איפה ומתי. שיטה מאוד מעניינת ומרעננת לספר אירוע, בטח אירוע כזה.
מבחינה עלילתית וסיפורית, הסרט כל הזמן עולה, כל הזמן יותר ויותר מלחיץ. ניסיון אחרי ניסיון, כשל אחר כשל, דנקרק מצליח להלחיץ וכמעט לא נותן לי להירגע. מהירי הראשון, שמתרחש אולי 30 שניות מתחילת הסרט, עד הקרדיטים, הסרט לא עוצר. אתה שם, בחוף, באוויר או בים, באמצע הסערה עם החיילים, חווה את הייאוש של החיילים. מדובר בסרט מאוד שקט, אין בו כמעט דיאלוגים, הכל עובר דרך הסיטואציות הקיצוניות שהחיילים האלה עברו.
מבחינת דמויות, הייתי אומר שהסרט מתרכז בלספר לך את האירוע, לא בלחבר אותך לדמויות, וכאן מדובר בנקודה שלילית לדעתי. לא שזה פוגע באופן משמעותי בחוויה, אבל לדעתי, עם היינו מבלים קצת יותר עם הדמויות, קצת, ממש קצת להכיר אותם, היינו נלחצים ומתרגשים הרבה יותר, כי היה לנו מה להפסיד. לדעתי הדמות של מרק ריילנס, "מר דוסון", היא הדמות שמביאה יותר רקע, לכן, התחברתי אליה יותר. אבל ללא ספק הדמות המגניבה ביותר בסרט היא "פארייר", המגולמת על ידי טום הארדי.
טכנית הסרט יוצא מן הכלל. נולן הוא במאי קצת old school, שאוהב אפקטים מעשים והעובדה הזאת מאוד מורגשת בסרט. הוא השתמש בספינות אמיתיות ובמטוסים אמיתיים לצילומים של הסרט וזה ללא ספק גורם לתחושה יותר מציאותית מאשר CGI. יתרה מכך, זה גם נותן תחושה ריאליסטית בצילומים, שהם דבר יפייפה משל עצמו. כמו כן הפס קול מנוצל באופן מאוד לא סטנדרטי, שנותן לסרט דחיפה של לחץ אדירה. לאורך המון סצנות, הפסקול של הסרט הוא שעון מתקתק, כן, פשוט טיק, טאק, טיק, טאק, מלחיץ ומשגע.
דנקרק הוא סרט לגיליי 13 ומעלה, אין בו טיפת דם. כאן לדעתי, מדובר בנקודה חיובית ושלילית בו זמנית. מצד אחד, נולן מראה לנו שלא צריך חלקים של גופות עפים בשמיים בחוף צבוע אדום מרוב דם כדי לעשות סרט מלחמה. מצד שני, לראות לפחות חלק מהתוצאות המכוערות של המלחמה, נותנים לסרט משקל אחר וגם גורמים לצופה להבין קצת יותר טוב את המניעים של הדמויות.
לסיכום, דנקרק מרהיב מבחינה טכנית, מעניין מבחינה עלילתית ומלחיץ. כל הזמן עולה ומשאיר את הדופק של הצופה יותר ויותר גבוה. אולי הוא קצת חסר פיתוח דמות, אבל הוא ללא ספק חוויה קולנועית אחת במינה.
תודה רבה לכם והכל בסרט!
ציון: 9/10
Comments