גדרות (Fences, 2016)

בגדרות אנחנו מלווים בעיקר את טרוי מקסון (דנזל וואשינגטון), אוסף אשפה בשנות ה50 בפיטסבורג. טרוי ממורמר מכיוון שמחסום צבע העור חיבל בקריירה שלו כשחקן בייסבול והוא נוטה להוציא את התסכולים שלו על יקיריו. אבל השליטה שלו על משפחתו הולכת ודועכת ואירועים בחיים שלו גורמים ללא מעט עימותים וביקורות על ההווה, העבר והעתיד.

גדרות מבוסס על מחזה זוכה פרסים באותו שם מאת אוגוסט ווילסון, בו מככבים גם דנזל וואשינגטון וויולה דיוויס. מאוד מרגישים את זה, לטוב ולרע, הסרט הזה הוא הופעת תיאטרון במסך הגדול.

מרגישים שהמעורבים מכירים את התפקיד שלהם מ"א" עד "ת", הם יודעים את השורות שלהם טוב בצורה כזאת שזה נותן להם אוויר להתרכז רק במשחק שלהם. כמובן ששחקנים כמו וואשינגטון ודיוויס עם מרחב כזה לשחק, מביאים לידי ביטוי עוצמות במשחק שלהם שמזמן לא ראיתי. זה התחום בו הסרט הזה מצטיין לפי דעתי, המשחק, כל הדמויות כאן באמת מביאות את הכי טוב שהן יכולות, וזה עוטף את הצופה ומכניס אותו לזמן ולבית הזה בו הסרט מתרחש בצורה עמוקה וחלקה.

דנזל וואשינגטון, שהוא הבמאי של הסרט גם, עשה עבודה מצוינת ולהוציא את העוצמה הזאת מהשחקנים שלו, אבל הפרויקט הזה הוא לא מספיק סרט ולא מספיק מחזה לטעמי. לפי מה שהבנתי, המחזה מתרחש בחצר האחורית של הבית של טרוי, אז בסרט יש עוד לוקיישן או שתיים אבל לא מספיק כדי שנרגיש שזה מוצר המיוצר למדיה הקולנועית. אם הכוונה הייתה לשמר את התחושה של מחזה (ראיון נחמד ושונה) אז תלך עם זה עד הסוף, תעשה את הסרט רק בחצר האחורית ואל תוסיף כלום. אם הכוונה הייתה לעשות אדפטציה למדיום הקולנועי כסרט, אז למה לא להראות יותר מהעולם בו הסרט מתרחש?

העובדה הזאת גורמת לסרט להיות ארוך מדי ולעיתים משעמם וחבל. קולנוע הוא לא תיאטרון, תמונות במסך לא עוברות כמו משחק חי. והעובדה שהסרט לא מראה לנו את ההתרחשויות החשובות, אלא רק התוצאות של אותן התרחשויות ואת התגובות לאותן התרחשויות אני כצופה לא הצלחתי להתרגש כמו שהסרט רוצה ומחפש שאני אתרגש.

מבחינת צילום הסרט מעולה. הטון והזוויות ממש תורמות לסיפור ולרצף (כאן יש ניצול במדיום מצוין, חבל שרק כאן). כמו כן מבחינה הפקתית הסרט מאוד מוצלח, תלבושות, צורת דיבור, אווירה... הכל מאוד מוקפד ונכון לשנות ה50.

עוד נקודה חיובית לסרט היא שהוא לא מכריע האם טרוי הוא טוב או רע. הוא לא מכוון את הצופה על מה לחשוב או איזה דעה לבנות על טרוי. הוא מוצג כבן אדם, שעבר הרבה בחיים שלו, שעובר הרבה בחיים, שיש לו חולשות וחוזקות, שלוקח החלטות נכונות ושגויות. מאוד יזכיר את הדמות של ויגו מורטנסן ב"קפטן פנטסטיק" במובן הזה.

לסיכום, גדרות הוא פרויקט מעניין שאצלי, לא עבד מספיק טוב. משחק מושלם ורעיון מרענן שפשוט לא מבוצע עד הסוף.

תודה רבה לכם והכל בסרט!

ציון: 6.5/10

#ביקורת #גדרות #דנזלוושינגטון #ויולהדיוויס #Fences