הבחורה על הרכבת (The Girl On the Train, 2016)

הבחורה על הרכבת הוא סרט מבוסס על הרומן רב המכר של פאולה הוקינס. רייצ'ל ווטסון (אמילי בלאנט) סדוקה אחרי הגירושין שלה. היא מפנטזת בנסיעות היומיומיות שלה על הזוג שהיא רואה דרך חלון הרכבת בה היא נוסעת. היא חושבת על החיים של הזוג הזה כל יום ומייחסת להם זוגיות מושלמת לכאורה, עד שבוקר אחד היא רואה משהו מזעזע קורה והיא מוצאת את עצמה באמצע של מיסתורין מתפתח.

יש בבחורה על הרכבת הרבה דברים מעניינים, ביניהם, המשחק המצוין של אמילי בלאנט. היא משחקת דמות מאוד מסובכת, דמות סדוקה ואפילו הזויה, דבר שהיא לא עשתה בעבר. היא מצליחה לדעתי להעביר את התחושות של הדמות באופן יוצא מן הכלל, באמת, היא הדבר הכי טוב בסרט. מה שלא סותר שהדמות שהיא משחקת, רייצ'ל, היא דמות שקשה מאוד להתחבר אליה ואני חושב שזה מאוד גורע מהחוויה בסרט. רייצ'ל היא בחורה סופר קריפית, שחייה בעולם משלה ואפילו משקרת לחברה הכי טובה שלה. היא מטרידנית מהשורה הראשונה שנכנסת לחיים של אנשים שלא קשורים אליה ומפריעה להם. עוד פעם, אמילי בלאנט מגלמת את רייצ'ל מושלם, באמת, זאת רייצ'ל עצמה הבעיה שלי.

אבל כמובן שהבעיות של הסרט לא נגמרות שם. שני הדברים העיקרים שהסרט שואף אליהם, נורא לא אורגניים וטבעיים. דבר ראשון להיות סרט מסתורין עם טוויסט. הבחורה על הרכבת הוא סרט סופר צפוי, שצופה ממוצע יכול לראות את ה"טוויסט" שלו חצי שעה בתוך הסרט. למרות הצילומים המתוחכמים והשימוש בזמן לא ליניארי הסרט לא מצליח להפתיע.

דבר שני, הניסיון בכוח להיות סרט "אוסקר". הטון של הסרט, הקצב שלו, המשחק של אמילי בלאנט והצילומים האומנותיים מעידים על הרצון של הבמאי וחבריו לייצר פילם ראוי לפרסים. הבעיה היא שבחרו את הספר הלא נכון להתבסס עליו. העלילה מאוד בנאלית והדמויות המשניות בסרט הם פשוט כלים לקידום העלילה, בלי כל אופי.

אבל כמו המשחק של אמילי בלאנט יש עוד דברים חיובים בסרט. כמו שאמרתי מקודם הצילומים והקצב. שני הפרמטרים האלה מעבירים לצופה ישירות מהמסך את האווירה ואת העולם בו רייצ'ל חייה. הכל קורה בקצב שנותן לצופה זמן להפנים את מה שקורה על המסך באופן כל כך טוב שלמרות שהצופה יודע כבר מה יקרה, הוא עדיין נישאר דבוק על הכיסא שלו עד הסוף.

תודה רבה לכם והכל בסרט!

ציון: 6/10

#ביקורת #2016 #הבחורהעלהרכב #אמיליבלאנט #TheGirlOntheTrain