סארו – הדרך הביתה (Lion, 2016)
- alancohen1402
- 26 בדצמ׳ 2016
- זמן קריאה 2 דקות
סארו – הדרך הביתה מבוסס על סיפור אמיתי. בסרט אנחנו מלווים את סארו (סוני פאוור/דב פאטל), ילד בן חמש שהולך לאיבוד על רכבת ומגיע לכלכותה, יותר מ1000 קילומטר מהבית שלו. אחרי קשיים וחוויות לא פשוטות סארו מאומץ על ידי זוג אוסטרלי. 25 שנה אחרי האימוץ, סארו מתחיל את המסע למצוא את המשפחה שלו, את הדרך הביתה.
אפשר להגיד מהתקציר בפסקה הקודמת שמדובר על סרט מרגש המבוסס על סיפור אמיתי, כמו אלף סרטים שכבר ראינו וזה ללא ספק נכון. אבל, כמו שאמרתי בכמה ביקורות כבר, אפשר לקחת משהו שכבר עשו, משהו שכבר ראינו ולעשות אותו מעניין, מרגש וטוב. סארו הוא דוגמה מאוד טובה לעשייה הזאת.
בחלק הראשון של הסרט, אנחנו בהודו, מלווים ילד מקסים בן 5 בחוויות הכל כך קשות שלו. אני חייב לעשות כאן סטופ ולהגיד לכם שאתם הולכים להתאהב בסוני פאוור, השחקן ההודי שמגלם את סארו בן 5. כל מה שמתרחש כאן, מאוד מעניין ומאוד מרגש. הסרט מצליח להבהיר את תחושת החוסר אונים של הגיבור שלנו באופן מצוין ואם אתם עוצרים לרגע לחשוב שזה סיפור אמיתי, בכלל תכנסו לפרופורציות ותחשבו על החיים הטובים שלכם.
בחלק השני אנחנו באוסטרליה. כאן, למרות שלא קורה הרבה, הסרט עדיין עושה עבודה מאוד טובה ומחזיק אותך מחובר ובמתח. השימוש בפלאשבקים מחוברים למציאות הוא מצוין, הודות לבמאי גארת' דיוויס. מעבר לזה כאן נכנסות לתמונה גם רוני מארה, המגלמת את לוסי, חברתו של סארו, וניקול קידמן שמגלמת את אמו. ניקול קידמן מצוינת בסרט, הרבה זמן לא ראינו ממנה משחק כזה. רוני מארה פונקציונלית, לא בגלל המשחק שלה פרופר, אלה שהדמות שלה קיימת רק בשביל להעצים את הדרמה. קרוב לוודאי שלוסי קיימת במציאות, אבל לדעתי הסרט היה יכול לחיות עם הרבה פחות ממנה.
טכנית הסרט יוצא מן הכלל גם. עם צילומי נוף אדירים ופס קול מרגש בעצמו שנותן לסרט תרומה לא מבוטלת ברגעים חשובים.
יותר מהכל, סארו גרם לי לחשוב. גם אם עוד שבוע אני לא ארגיש כך, סארו גרם לי להיכנס לפרופורציות וכשאתה יוצא מסרט עם הרגשה כזאת, הסרט עשה את שלו.
לסיכום, אין הפתעה בסארו, אתה יודע מה אתה הולך לראות. אבל בכל זאת, הסרט גורם לך להתרגש, גורם לך לחשוב וגורם לך להיכנס לפרופורציות. מומלץ ללא ספק.
תודה רבה לכם והכל בסרט!
ציון: 8.5/10
コメント