לא לנשום (Don’t Breathe 2016)

דטרויט היא עיר שנפגעה מאוד מנפילת תעשיית הרכב שלה. היא מכילה שכונות שלמות שהם נטושות ומי שלא נטש אותה, כנראה רוצה לעשות זאת... ובכוח. רוקי (ג,יין לוי) היא אחד מהאנשים האלה, צעירה שמתגוררת עם אחותה הקטנה, אמא האלכוהוליסטית שלה ובן זוגה. היא רוצה לעזוב את העיר (יותר בשביל אחותה מאשר בשביל עצמה) והדרך היחידה שהיא מוצאת לעשות זאת היא על ידי פריצת בתים עם בן-זוגה מאני (דניאל זובאטו) וחבר טוב שלה אלכס (דילן מינט). לאחר אחת הפריצות שלהם, מגיעה הצעה חמה להיכנס לבית של איש צבא לשעבר (סטיבן לאנג) שנפגע בעיראק והתעוור. השמועה אומרת שהוא יושב על ערמה של כסף שקיבל במשפט, לאחר שהבת שלו נהרגה בתאונה. כמובן וכצפוי, הכל מדרדר מהר מאוד.

לא לנשום הוא סרט אימה טוב ומלחיץ ברובו הגדול. הקונספט של פריצת בתים הוא עתיק, אבל הסרט מרגיש עדיין רענן, בגלל התוספת של האיש העיוור . הסצנות בהם יש לנו את האיש הזה הם מלחיצות בצורה יוצאת דופן, ובאמת גורמות לך "לא לנשום". הסרט מעביר טוב מאוד את תחושת הלכידות והפחד של הדמויות הראשיים, המצבים בהם הם נתקלים הם מדרגה אחת יותר גבוהה מרוב הסרטים בז’אנר הזה.

סטיבן לאנג היה מצוין כדמות מאיימת ובלתי צפויה. גם בתור בן-אדם עיוור הוא עשה את העבודה, לא גרם לי לחשוב פעם אחת "זה לא מה שבן אדם עיוור היה עושה". הוא אכזרי, מחושב ומאוד מודע למצב שלו, מה שהופך אותו לחלום-רע כלפי הפורצים.

לטעמי הסרט הולך צעד אחד רחוק מדי. ה"איש העיוור" הוא מאיים ורע לאורך כל הסרט, לכן התוספת בחלק האחרון כדי לגרום לו להיות יותר רשע ממה שהוא, מיותרת (מי שראה את הסרט יודע על מה אני מדבר, מי שלא, כשיראה אותו ידע). מעבר לזה, נכון שהסרט הוא מרענן, אבל עדיין לא מצליח לברוח מהקלישאות של הז’אנר, צוות צעירים, לכודים במצב לא נעים בכלל, מנסים להתגבר על האיום כאשר אמור להיות לנו אכפת רק מהדמות הראשית, כל השאר לא רלוונטיים.

לסיכום, "לא לנשום" מומלץ, הוא לגמרי רמה אחת מעל רוב הסרטים בז'אנר. ברובו, הצופה בקצה הכיסא עם פרקי היד לבנות מרוב לחץ. באקט השלישי, הלחץ יורד קצת, ואיתו גם האיכות של הסרט לצערי.

תודה רבה לכם והכל בסרט!

ציון: 6.5/10

#ביקורת #לאלנשום #dontbreathe #סטיבןלאנג