מסיבת נקניקיות (Sausage Party, 2016)

ב"מסיבת נקניקיות" סת' רוגו וחברו לוקחים אותנו לעולם בו יש למוצרי המזון חיים משל עצמם. הם נמצאים בסופר מרקט ורואים בבני אדם אלים, שבוחרים במוצרים הראויים ולוקחים אותם ל”עולם הגדול שמעבר".

זה נשמע לכם סרט אנימציה חמוד, סרט פיקסאר/דיסני כזה? אז זהו, שממש, ממש לא. ב"נקניקיות" נותנים לנו להבין באופן ברור מאוד, בשיר הפותח של הסרט, שלא מדובר בסרט ילדים, אז אם בטעות לקחת את הילד שלך לראות אותו, אני די בטוח שמהר מאוד הוצאת אותו משם. מעבר לזה, אני חושב שיש שתי צורות לראות את הסרט הזה: לכבות את המוח ולהיקרע מצחוק מהסרט הסטלן הזה, כי הוא באמת מצחיק או לראות את הסרט עם המוח שלכם במיטבו ולקחת ממנו הרבה מעבר להומור שלו. ותאמינו לי יש לסרט הזה הרבה מה להגיד מעבר לדברים מצחיקים.

בוא נתחיל מהפשוט, אני לא מת על הומור גס, וישי בסרט הזה המון הומור גס, בעיקר מילולית. כשאתה שומע נקניקיה אומרת "פאק" פעם, פעמיים זה מצחיק, אבל כאשר בכל משפט שני זה משהיא אומרת אז זה לגמרי מאבד את הפנץ' ונמאס. כשהסרט עובר להומור טיפה יותר אינטליגנטי, ממש טיפה, הוא מצליח בגדול להראות את חרדה בפנים של נקניקיה כאשר מקלפים את ה"עור" מחברו התפוח אדמה, זה לא בר השוואה לשום דבר שראית עד עכשיו.

עכשיו בוא נמשיך עם המסובך יותר. יש ל"מסיבת נקניקיות" ביקורת כל כך חזקה על כל כך הרבה דברים שאם הגעת לסרט "עם המוח שלך במיטבו" לא תאמין שאתה בסרט אנימציה מצחיק שיש לו כאלה מסרים. במסע של הנקניקייה פרנק (סת' רוגן) והלחמנייה ברנדה (קריסטן וויג) אל המדפים שלהם, אנחנו עוברים דרך דימויים של העולם האמתי כמו בייגל יהודי ,סוג של לפה מוסלמי וטאקו מקסיקני שמעבירים ביקורת חריפה על הסטראוטיפים שמובנים אצלנו וזה ממש לא נגמר שם. יש לסרט ביקורת חריפה על אמונה עיוורת באלים שבחיים לא ראינו ושאין עליהם שום הוכחה אמיתית, ביקורת על ההבדלים שהדת, מין ומוצא יוצרים... אתם חושבים שאני מדבר על סרט אחר והתבלבלתי? לא, יש ל"נקניקיות" את כל האמירות האלה ועוד.

אישית, אני חושב שבסוף הם לקחו את זה קצת רחוק... כל כך רחוק שמצד אחד זה ראוי להערכה ומצד שני לא היה בזה צורך.

לסיכום, "מסיבת נקניקיות" הוא סרט גס למדי, אבל ללא ספק מצחיק ומפתיע בגלל שרוב האמירות שלו רציניות. קצת הלך רחוק מידי לטעמי, אבל לגמרי נהניתי.

ציון: 7/10

#ביקורת #מסיבתנקניקיות #סתרוגן